החקלאות העירונית הינה מתכונת השואפת לחזור ולשלב בין האוכלוסייה העירונית והעבודה החקלאית. עיקרה, בהחכרה של חלקות קרקע קטנות יחסית, בשולי העיר ובתוכה לתושבי העיר, לצורך עיסוק בעבודות חקלאיות בשעות הפנאי. בדרך כלל הגננים העירוניים מגדלים פרחים וירקות לשימוש עצמי, ומשתמשים בחלקות לצורך נופש, מפגש עם בני משפחה וידידים. החלקות מהוות ביטוי ליצירתיות אישית בתכנון, ומאופיינות בשימוש בחומרים ממוחזרים ומאולתרים ליצירת מקומות ישיבה, אחסון וקישוט. החקלאות העירונית מקובלת בהרבה מדינות בעולם. בארצות אירופה החקלאות העירונית כיום הינה תחביב בעל מסורת ארוכה, ומשמשת כמפלט מן העיר, מקום לפעילות גופנית, ומפגש חברתי. בארצות הברית - החקלאות העירונית מהווה אמצעי לאספקת מזון טרי ואיכותי לאוכלוסיות מעוטות היכולת במרכזי הערים. ואילו בארצות המתפתחות - החקלאות העירונית הינה דרך חשובה לאספקת מזון לאוכלוסייה עירונית. התועלות מהחקלאות העירונית הינן באספקת מזון טרי, סיפוק ותחושת הישג אישיים, יצירת מפגש קהילתי וחיזוק הקהילה, ושיקום של שטחים עירוניים מוזנחים. בחברה הישראלית התקיימו בעבר משקי עזר וחוות לימודיות המהווים סוג של חקלאות עירונית. כיום, 91% מהאוכלוסייה בישראל חיה בערים, ורק כ-2% בלבד מתושבי ישראל מתפרנסים מחקלאות. בהכללה, האוכלוסייה העירונית בישראל מנותקת כמעט לגמרי מעבודה חקלאית, והחקלאות העירונית מצומצמת למדי. בסקירה של המצב הקיים נמצאו כששה פרויקטים העונים על ההגדרה המסורתית של חקלאות עירונית, זאת בצד פרויקטים נוספים של גינון חינוכי וטיפולי, במתכונות שונות. בישראל 2005, התועלת הכלכלית בחקלאות העירונית הינה מוגבלת. לעומת זאת, קיימת לחקלאות עירונית שורה של תועלות פסיכולוגיות, חברתיות ולאומיות: בחיזוק הדימוי העצמי של אוכלוסיות מעוטות יכולת, עידוד ההשתלבות החברתית של עולים חדשים, ו"ערכים שבין אדם ואדמתו". במדינה בה מרבית האוכלוסייה חיה בערים - החקלאות העירונית מהווה תשובה חלקית לצרכים של קרבה אל הטבע ועבודת האדמה. בשנים האחרונות מורגשת מגמה של עניין בחקלאות עירונית בישראל, ורצון לפתח פרויקטים במקומות שונים בארץ, בתמיכה ממוסדת ובלעדיה.
מטרת העבודה היתה לבחון את ישימותה של החקלאות העירונית בישראל 2005. לצורך כך אופיינו קהלי היעד, הוגדרו המכשולים בפני מימוש החקלאות העירונית והוצעו דרכי התמודדות עם המכשולים.
הנחה כי הביקוש המקסימלי לחקלאות עירונית בישראל לא יעבור היקף של 1.5% מהאוכלוסיה, (על פי סטנדרטים מערביים), משמעותה כ-27,000 משקי בית, כ-2,700 דונם, והקצאת המים של כ-2.4 מליון קוב בשנה, אלו הם כמויות זניחות. המעידות כי אין לראות בחקלאות העירונית פתרון למגמות של נטישת שטחים חקלאיים.
קהלי היעד האפשריים לחקלאות עירונית בישראל מתחלקים לשתי קבוצות: קבוצות מבוססות בעלי מודעות סביבתית גבוהה שיבקשו לעסוק בחקלאות עירונית כבילוי פנאי ונופש, וקבוצות מבוססות פחות של עולים חדשים, קשישים, אוכלוסיות של בעלי מוגבלויות ויתכן וגם אוכלוסיות חרדיות. ש ינסו להפיק מהפרויקט תועלות כלכליות.

פיתוח חקלאות עירונית בישראל כרוך בסוגיות סבוכות של בעלות על הקרקע, פיתוח מקורות מים, תכנון מתארי, הקצאת משאבים ארגוניים והחדרת המודעות לנושא לקהלי היעד.
העבודה מציעה מודל ארגוני לפיתוח חקלאות עירונית, ועיקרו שיתוף פעולה בין גוף ממוסד האמון על החכרת קרקע לחקלאות לבין עמותה ציבורית האמונה על יצירת קשרים עם הציבור ועל תפעול האתר. בין ארגוני הגג המוצעים לטיפול בחקלאות עירונית: קק"ל, רשות הטבע והגנים, המנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, החברה למתנ"סים.
מומלץ לבחון שהרשויות המקומיות תיקחנה על עצמן לזהות את מצאי השטחים העומד לרשות הנושא, כך שארגוני גג ועמותות תושבים יוכלו להשתמש בבסיס המידע בפיתוח חקלאות עירונית.
לסיכום, חקלאות עירונית תתפתח בישראל במידה ותוגדר כחלק מסל השירותים אותו הממסד אמור לספק לאזרחיו. במדינה המצטופפת והולכת, ועבור חלק גדול מהאוכלוסייה החסר גינות פרטיות, החקלאות העירונית עשויה להוות הזדמנות חשובה למגע עם הקרקע ועבודת האדמה. לכן ראוי כי רשויות מקומיות ישקלו דרכים לאפשר חקלאות עירונית, וכי גופים ארציים ישקלו לקחת על עצמם את הטיפול בסוגיית ניהול הקרקע.

העבודה נעשתה בשיתוף עם אדר' נוף לירון אמדור, יועץ: דר' חיים צבן, צנובר יועצים בע"מ