הן אהובות בכל העולם בגין דרישותיהן המועטות ואצילות מראן.
אחד הצמחים המוכרים והאהובים ביותר הינו הרקפת - Cyclamen, צמח יחודי בעל פריחה אלגנטית, עלים דקורטיביים ותקופת פריחה ארוכה.
בעולם קיימים 20 מיני רקפות, וזאת לאחר שב-20 השנים האחרונות הוגדרה משפחה זו מחדש - שמות הוחלפו, חלק מתתי המין הוגדרו כמינים בפני עצמם ואחרים סווגו כ'מופעים'.
הרקפות שייכות למשפחת הרקפתיים Primulaceae אך עדיין מתנהל ויכוח בוטני האם להפריד את הרקפות למשפחה בזכות עצמה, מכיוון שהן בעלות תכונות שונות משאר חברי המשפחה. לדוגמה: היותן רב-שנתיות ובעלות פקעת, להבדיל משאר חברי המשפחה שהינם עונתיים או דו-שנתיים; דבר נוסף הוא משך הזמן הלוקח להן להגיע לבגרות 3-6 שנים במינים השונים, ומספרי כרומוזומים שונים

מאין הגיעו והיכן הן נפוצות
רוב מיני הרקפות גדלים באגן הים התיכון, צפון אפריקה, מרכז ומזרח אירופה. חלקם אנדמים, כמו רקפת קפריסאית ורקפת כרתית. אחרים בעלי תפוצה נרחבת, כמו רקפת יוונית ורקפת אירופאית, אשר גדלות באיזורים נרחבים באירופה, איי יוון וטורקיה.
חלק ממיני הרקפות נמצאים על סף הכחדה, ביניהן רקפת לבנונית אשר חשבו שנכחדה, אך פרטים חדשים נמצאו צפונית לביירות, הודות לאספנים ברחבי העולם. כיום נפוצה רקפת זאת בתרבות, אך אין פרטים בנוגע למצבה הנוכחי בטבע.
המין האחרון והנדיר מכולם נמצא בשנת 1986 במקרה, בהרי אל מיסקט שבסומליה, על-ידי שני בוטניקאים, שוודי וסומלי שני צמחים הועברו לגן הבוטני בשבדיה ובשנה שעברה פרח הפרח הראשון. כל אספני הרקפות חגגו, אך למרבה הצער פרח זה לא הבשיל זרעים.
הארץ בה גדלים מיני הרקפות הרבים ביותר הינה טורקיה - לא פחות מתשעה מינים גדלים בה ומספר דומה של תתי-מין.
מיני הרקפות השונים פורחים בתקופות שונות של השנה - חלקם פורח בסתיו לפני הופעת העלים, אחרים פורחים בחודשי החורף והסתיו ושני מינים אירופאים פורחים בחודשי הקיץ.

מה יש לנו בישראל
בישראל יש לנו שני נציגים של רקפות:
רקפת מצויה C.persicum ורקפת יוונית C.coum.
לדעתי, הגיע הזמן שגם בארץ נתקן את השמות שניתנו למינים שלנו. הרקפת היוונית, לפי תרגוס נכון ללטינית = C.graecum רקפת זו אינה גדלה בארצנו והיא נפוצה מאוד באיי יוון וטורקיה.
הרקפת המצויה אמורה להיקרא רקפת פרסית, כשמה הלטיני C.persicum ישנן שתי השערות לגבי מקור השם רקפת פרסית: האחת טוענת שכאשר רקפת זו הופיעה לראשונה באירופה במאה ה-17, חשבו שהיא הגיעה מפרס למרות שהיום אנו יודעים בוודאות שהיא אינה גדלה שם. הגרסה השנייה טוענת ששמה בא לה מצבעה שהינו כצבע הפריחה של האפרסק Prunus persica.
הרקפת המצויה נפוצה מאוד גם בירדן, לבנון, סוריה, טורקיה ובחלק מאיי יוון. בישראל קיים
גם מופע סתווי של הרקפת המצויה, הפורחת בסתיו לפני הופעת העלים (בסביבות ה- 15באוקטובר), וכמעט שאין חפיפה בין תקופות הפריחה שלה לבין אלו של הרקפת הרגילה. ייתכן מאוד שרקפת זו נמצאת באמצע שלב של הפיכה למין בפני עצמו.
המין השני הגדל בארץ - רקפת יוונית - הינה נדירה וגדלה במספר מקומות בצפון הארץ, כשישראל היא גבול התפוצה הדרומי ביותר של מין זה שגדל צפונה עד אזור הים השחור. בארץ האוכלוסיה של מין זה מצטמצמת בעקבות עבודות פיתוח ותנאי האקלים ההופכים ליובשניים יותר ויותר.
בשנים האחרונות החלו לגדל בארץ את הרקפת המצויה באופן מסחרי וניתן לרכוש במשתלות פקעות בתקופת הסתיו, מה שנחשבת לאחת ההשקעות הטובות ביותר בגינה.

קלה לגידול ולטיפוח
הרקפת גדלה ללא טיפול מיוחד, וככל שעוברות השנים נותן הצמח פריחה מובה יותר. כמו-כן הוא מתרבה בקלות ובתוך שנים ספורות ניתן לקבל מרבד של רקפות.
צמח זה עמיד מאוד למחלות, אינו זקוק לתוספת מזון ומעט מזיקים מעיזים לאכול את עליו הרעילים.
הרקפת הינו צמח מאריך חיים, עד עשרות שנים (המצויה), ומינים אחרים רשמו שיאים בגנים בוטניים בעוברם את 100 השנה. התנאי היחיד שהרקפת דורשת הינו אדמה מנוקזת - עודף מים יגרום לרקבון הפקעת.
רקפת חדשה שנשתלה מפקעת חשופה, תיתן את מלוא עוצמתה רק באביב השני, מכיוון שבחורף הראשון עליה לבנות את מערכת השורשים.
ניתן לשתלן בכל מקום שאליו מגיע הגשם בין אבני מדרך, בצל מלא ובשמש מלאה.

אני נוהג לשתלן גם בתוך הדשא (בתנאי שהאדמה מנוקזת), וכך אני מקבל מרבד פורח בתקופה בה הדשא רדום, אך זהירות - אין לכסח את עלי הרקפת עד שלא יבשו לחלוטין.
את הזרעים ניתן לאסוף ולפזרם במקומות נוספים בגינה.

היכן הכל התחיל?
הרקפת הוזכרה כבר בתרבוש עתיקות כמו יוון, כצמח שקשור לפריון, אך לא ברור כיצד בדיוק השתמשו בו. התאריך המדויק שבו הגיעה הרקפתהפרסית לאירופה אינו ידוע, אך בספרות הבוטנית הוא מופיע כבר ב-1651.
ב- 1739 תיאר בוטנאי הולנדי שלושה וריאנטים שונים של רקפת זו, אך הפריצה הגדולה אירעה כמעט 100 שנה מאוחר יותר, כאשר בוטנאי אנגלי גילה שאפשר להגיע לפריחה ברקפות בתוך 15-18 חודש, על-ידי כך ששומרים על תנאי גידול אופטימליים ולא מאפשרים לצמח להיכנס לתרדמת הקיץ שלו, תגלית זו גרמה למהפכה של ממש, שכן עד אז נהגו לגדל רקפות לפי מחזור הגידול הטבעי שלהן, הווה אומר 3-4 שנות גידול עד פריחה.
מסביבות 1853 החלו להופיע בצרפת זנים שהם תוצר של סלקציה והכלאות, והחלו להופיע גווני פרחים חדשים, ופרחים בגדלים שלא נראו עד אז. בהמשך נוספו עוד ועוד זנים חדשים שהוצגו בתערוכות הפרחים ברחבי אירופה.
יתרון חשוב ברקפות הוא שעקב האבקה עצמית, נוצרים צמחים זהים לחלוטין להורים ועל-ידי כך ניתן היה לייצר פסי גידול אחידים.
מאז ועד היום עובדים ללא הפסקה על פיתוחם של זנים חדשים. פריצת דרך היסטורית נעשתה לפני שלוש שנים בהולנד שפיתחו פרח בגוון צהבהב שנקרא זן זה פותח אין סוף אפשרויות לצבעי רקפות חדשים בגווני כתום וצהוב, אך מדובר בתהליך שיקח עוד שנים רבות.
את הרקפת הפרסית לא ניתן להכליא עם מינים אחרים, מכיוון שמספר הכרומוזומים שלה לאחרונה הצליחו ביפן, בהנדסה גנטית, להכליא אותה וזאת בתקווה להגיע לצורות פריחה חדשות, אך גם ניסוי זה נמצא עדיין בתחילת דרכו.

כמה טיפים - חשוב לדעת
האקלים הישראלי אידיאלי לרקפת התרבותית. כשאנשים שואלים אותי מדוע אינם מצליחים לגרום לעציץ הפורח לחזור שוב בסתיו הבא, אני תמיד נוהג להרגיע אותם באומרי: זו לא אשמתכם. כיום נמכרים בשוק זני רקפות אשר מגיעים מזריעה לפריחה בתוך 7-10 חודשים, (במקום 24-30 חודש בטבע). זנים אלו פשוט אינם מספיקים לפתח פקעת ועל כן בסוף הפריחה הם פשוט מתייבשים ומתים, כמעט כמו פרח עונתי.
כאשר אתם בוחרים רקפת במשתלה, אל תתביישו להכניס אצבע לתוך העציץ ולוודא שאכן מורגשת פקעת מפותחת. בחרו צמח שנראה בריא והציצו בין העלים לוודא שישנם ניצני פרחים רבים בדרך.
ברגע שהבאתם את הצמח הביתה, דללו מספר עלים ממרכז הצמח. פעולה זו עוזרת לאורור הצמח ומאפשרת לניצנים לעלות ביתר קלות.
סלקו עלים צהובים או פרחים שנרקבו בכדי למנוע התפתחות בוטריטיס (פטרייה).
מאוד מומלץ להעביר את הצמח לעציץ חרס גדול יותר. הניקוז בחרס טוב יותר ונשמרת קרירות השורשים.
כדי להאריך את חייה של רקפת הנמצאת בתוך הבית, אין צורך לשים קוביות קרח בעציץ. הדבר הטוב ביותר הוא להוציא את הרקפת החוצה למשך הלילה.
מקמו את הרקפת במקום המואר ביותר בבית, האידיאלי הוא אדן חלון אשר לא מקבל שמש ישירה.
כדאי להשקות את הרקפות כשהאדמה כמעט יבשה לחלוטין, או עד שהצמח מראה סימני מצוקה, עודף מים יגרום לריקבון מיידי.
נסו לתת לרקפת את התנאים הדומים ביותר לתנאים בהם גדלה רקפת הבר.
בסוף הפריחה הורידו את קצב ההשקיה בהדרגתיות. ברגע שהעלים התייבשו הניחו את העציץ במקום מוצל וקריר בגינה, השקו פעם בחודש ובספטמבר החלו שוב להשקות בצורה סדירה.