|
הקמליות -
מלכות החורף איריס גלזמן-משתלות
וונדי
לדברי איריס גלזמן,
ממשתלות וונדי, הקמליות הגיעו למערב מסין ויפן לפני 250 שנה. הן שייכות
למשפחה הבוטנית של התה. הסוג קמליה מחולק
למינים רבים יש למעלה מ- 250 מינים ראשיים והם מזוהים בעיקר לפי הפרחים והעלים. קמליה סינית - צמח
התה המפורסם. בסוג זה קיים מגוון רב של שיחים קטנים, עצים וצורות שונות של עלים.
התה הירוק המפורסם ביפן, עשוי מהזן קמליה סינית,
ואילו התה בשאר העולם המערבי, עשוי מהכלאות שונות של הקמליה
סינית-אסמיקה. המין הנפוץ ביותר של
הקמליה בגינון הוא הקמליה היפנית, זהו מין בעל צימוח ירוק וצפוף, יפה ומרשים גם
בלי הפריחה. למין זה משתייכים יותר מ- 20,000 זנים והוא גדל באזורים נמוכים
יחסית. בארץ ניתן לרכוש כמה עשרות זנים מתוכם. פרחי הקמליה הללו
מרהיבים ביופיים וצבעיהם בולטים בגן. הזנים השונים מופיעים בפרחים גדולים
וקטנים, פתוחים וסגורים, מלאים וריקים ובצבעים מלבן לאדום וכל המגוון שבדרך. גידול וטיפול בצמח הקמליה
מומלץ לשתול את
הקמליה בתקופת החורף ולא בעונות החמות. אפשר לגדל את הקמליות בגן או בעציצים
בחוץ, כשיח או מעוצבות על גזע. הקמליות זקוקות לצל והגנה מרוחות יבשות, אדמה
מנוקזת, עשירה בחומר אורגני (הומוס או כבול באיכות טובה) וחומצית בקרקע. רצוי
לחפות את הקרקע סביבה בשבבי עץ או חומר אורגני אחר, כדי לשמור על לחות, למנוע
התחממות ולהעשיר את הקרקע. אין להשקות את הקמליה בעודף מים ובמיוחד לא בעציצים.
יש לדשן אותה מספר פעמים בשנה, רצוי עם דשן עשיר בגופרית, כדי לשמר את חומציות
הקרקע. פרחי הקמליה מחזיקים
מעמד בין יומיים - שלושה עד לעשרה ימים, בהתאם למינים. הניצנים מתחילים להתפתח
על הצמח חצי שנה לפני הפריחה, לכן אין לגזום קמליות אלא מיד לאחר סיום הפריחה,
כדי שלא נפגע בניצנים של העונה הבאה. "עולם הגן": www.olamhagan.co.il |
